תודה שאתה כאן
ושאתה נשאר
ותודה על דברים שלך- נראים זניחים
ובשבילי- הם העולם ומלואו.
תודה לך-
עליך.
על מי ומה שאתה.
על עצם היותך-
והיותך כאן,
לי.
על הדברים הפעוטים הללו,
חסרי החשיבות, לכאורה
שאינך מבחין.. ואני חוששת להתעכב בהם ליותר מרגע-
שמרגשים עד דמעות..
וטוב שכך, כי זה לא היה נגמר.
ואני הייתי יוצאת סתם ריגשי דביקה ומוזרה
הדברים האלה שכל כך נוגעים, חודרים ומנטרלים מיכולת לחשוב צלול
וכל שנותר בי זו רק הודיה,
הוקרה..
לפעמים איתך..
(“לפעמים “אתה)
אם הייתי עוצרת להרגיש- זה פשוט לרדת על הברכיים.. ולבכות
כמו כשאדם מושיט ידיים לשמים, אל טיפות הגשם
גשמי ברכה, שמרווים
שמנקים. בו בזמן מצמיאים לחיים
שוטפים את הלב..
מביאים איתם תקווה ואוויר נקי..
צובעים הכל בצבעים עליזים, מלאי שמחה.
מלאי חיים.
זה אושר..
והודיה
ושמחה
והוקרה
אתה לא יודע כמה זה בשבילי.
כל מגע,
כל מילה,
כל מבט שאתה מישיר אליי לעיניים.
כל פעם שאתה מדבר אליי..
או לא מוותר, עליי.
כל אימייל שאתה מחזיר.
כל יחס, התייחסות אנושית..
כל חיוך.
אתה לא יודע מה זה.. להרגיש בטוחה
להרגיש בטוחה על יד מישהו.
להרגיש בטוחה ולא להיות במתח
קפוצה.. כל הזמן
מחושבת, מפחדת על כל המילה
מחכה לבום שיגיע..
כל צעד, כל מילה, כל תנועה שאתה זז.. כל מ”מ והבעה שלך..
אני מרגישה (כמעט)בטוחה על ידך.
וזה..
אלה החיים עצמם..
תודה לך על זה.